02/14/2026
תשמעו סיפור.
בשנות ה־90 ניהלתי בלוס אנג’לס סטודיו מצליח לעיצוב אירועים. קראו לי “עדה מהפרחים ”.
יום אחד התקשר אליי בחור וביקש להיפגש לגבי עיצוב הפרחים לחתונתו הקרובה. הוא הדגיש שמדובר בחתונה סודית, ושעלי לשמור על דיסקרטיות מוחלטת. מבחינתי – זה חלק בלתי נפרד מהמקצוע.
קבענו להיפגש אצלי בבית.
כשחזרתי בשעת הפגישה – הוא כבר חיכה בכניסה.
אני קופאת.
מולי עומד מתי כספי בכבודו ובעצמו – הכישרון המופלא שהערצתי – ולצידו בחורה מקסימה ברזילאית, בשלבי היריון מתקדמים.
ואז ההבנה מכה בי: בעלי, מאיר דורון, עיתונאי ועורך תרבות מוכר, שבאותה תקופה ערך את העיתון הישראלי בלוס אנג’לס… ואני אמורה לשמור ממנו סוד?
כבר מחוץ לבית הסברתי למתי את המצב. הבהרתי שרק אם הוא סומך עליי לחלוטין – נוכל להמשיך.
הוא חייך, סמך – וישבנו כשעה לתכנן את עיצוב החתונה.
ומאותו רגע – מתקפה.
כנראה שבישראל ריחפו שמועות, וכל עיתונאי ישראלי אפשרי התקשר למאיר בניסיון לדלות מידע.
מאיר, בעקשנות ובתחכום עיתונאי, ניסה לגלות ממני תאריך, מיקום, רמז קטן.
ואני? מעלימה כל פיסת נייר, שומרת פני פוקר, ועונה לשאלה היומית:
“זה היום?”
היום הגדול הגיע.
אני והצוות יוצאים למלון במערב הוואלי, מוודאת שלא עוקבים אחרינו.
בגינת המלון פגשתי את מתי – נרגש וזוהר. הצמדתי לו בוטונייר לדש.
ואז מגיע אהוד מנור. החיבוק ביניהם גרם לי להזיל דמעות.
הצמדתי גם לאהוד בוטונייר – ואז העין קולטת תנועה מעבר לחומה בקצה הגן… מצלמה. ומאחוריה צלם.
איך גילו? מי הדליף?
עד היום לא ברור.
אבל דבר אחד ברור – זה לא יצא ממני. ולא ממאיר.
השבוע, כשצפיתי בנאום הפרידה המרגש של בתו של מתי כספי, לא יכולתי שלא להיזכר שהכרתי אותה עוד כשהייתה בבטן אמה.
כבוד גדול עבורי היה לגעת – ולו רק דרך פרח – בחייו של אדם מבריק, מוכשר ונדיר כמו מתי כספי.
Send a message to learn more
