20/09/2026
לכבוד יום כיפור
כמה מילים על שבר ותיקון
לפי המסורת היהודית, שברי לוחות הברית הראשונים לא נזרקו ולא נקברו.
בתלמוד נאמר: ״לוחות ושברי לוחות מונחין בארון״
(בבא בתרא יד ע״ב)
כלומר, בארון הברית שבמשכן ואחר כך במקדש נשמרו גם הלוחות השלמים השניים, וגם שברי הלוחות הראשונים, שמשה שבר לאחר חטא העגל.
יש בזה רעיון יפה מאוד: גם הדבר שנשבר נשאר קדוש.
השבר אינו מבטל את הקדושה שהייתה בו.
להפך — הוא מוכנס אל המקום המקודש ביותר, יחד עם השלם.
אדם יכול לשאת בתוכו גם את מה שנשבר וגם את מה שתוקן.
לא צריך למחוק את השבר כדי להיות שלם
אם לוקחים את זה כשיעור ביחס לאדם: גם אדם שאיבד משהו שהיה בו — ידע, יכולת, אולי אפילו משהו מזהותו הקודמת — אינו מאבד את קדושתו ואת כבודו.
מעניין שהשברים אינם מוחזרים להיות לוחות. אין ניסיון להדביק אותם ולהעלים את העובדה שנשברו. הם נשארים שברים — ונכנסים כך אל הארון.
זה מתקשר לרעיון מתוך הפילוסופיה היפנית של וואבי־סאבי: הקדושה אינה נמצאת רק במושלם. לפעמים השבר עצמו נעשה חלק מן הדבר המקודש.
ויש כאן עוד שכבה: הלוחות הראשונים היו מעשה אלוהים; הלוחות השניים כבר דרשו ממשה לפסל בעצמו את האבן — ״פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים״.
אחרי השבר מופיעה שותפות אנושית בתיקון.
לכן בתוך הארון נמצאים, לפי המסורת, שני הסיפורים יחד:
מה שקיבלנו. מה ששברנו.
ומה שבנינו מחדש.
אולי דווקא שלושתם יחד הם הקדושה
הארון אינו רק מקום ששומר את דבר האלוהים — הוא מקום שמסוגל לשאת סתירה.
את השלם ואת השבור.
את ההתגלות ואת הכישלון.
את מה שהיה ואת מה שנעשה אחריו.
הם אינם מבטלים זה את זה.
אולי לכן השברים לא הושארו מאחור במדבר. הם ממשיכים במסע יחד עם העם.
גם השבר שייך לדרך
לא צריך לתקן את העבר כדי
שהוא יהיה ראוי להיכלל בסיפור שלנו.
אולי הסליחה והכפרה
היא ההסכמה לאסוף את השברים,
לקבל את חוסר המושלמות שבנו,
( וכך גם באחרים)
להמשיך בדרך ולדעת שכל רגע
הוא הזדמנות למעבר
מחול לקודש
איריס
Iris Samra
#יוםכיפור
התמונה מתוך המופע
‘Whisper in Ohel Moed’
2024
https://did.li/x9tmC
