10/05/2026
חודש המודעות לפיברומיאלגיה
אתם נכנסים לחנות, רואים אותי מחייכת,
מעצבת ומרימה הפקות של בלונים שעוצרות את הנשימה.
מכינה לכם מארזים מכל הלב והנשמה
הכל נראה חזק ונוצץ.
אבל מאחורי החיוך הזה יש מלחמה שקופה שאי אפשר לראות בשום צילום או בדיקת דם.
אצלי המחלה הזו לא נחתה משום מקום.
היא התפוצצה אחרי שהגוף שלי חטף רצף של טראומות שריסקו אותו.
זה התחיל מנפילה אלימה על הגב בעבודה שהשאירה אותי עם מקל הליכה.
זה המשיך לוגידול טרום סרטני חצוף שהייתי צריכה להוציא מהגוף שהוביל להוצאת הרחם שלי.
והמכה הכי אכזרית לנשמה הייתה המוות הפתאומי של גיסתי ממש לידי,
מראה אחרון שלה שפשוט נצרב לי בראש ולא מרפה.
הגוף שלי אולי שרד את כל הטראומות האלו אבל משהו בו כבר לא חזר באמת להיות כשהיה.
הוא ננעל על מצב הישרדות ברמה כל כך עמוקה שלפעמים הוא פשוט לא יודע איך לכבות את האזעקות.
מאז אני חיה עם כאב ששורף את העצבים ותשישות שלא עוברת גם אחרי שינה.
החלק הכי קשה במחלה שקופה הוא ההתמודדות של הנפש והצורך הבלתי פוסק להוכיח.
להסביר שכשהגוף נראה חזק מבחוץ,
שגם אם אני נראית נהדר,
מבפנים אני נלחמת על החיים שלי.
הנפש סופגת את כל הרעידות מבפנים.
בלילות השקטים והמפחידים עולות המחשבות על העתיד,
איך זה ייראה כשנזדקן,
ואיך אפשר לקום ולהמשיך לחיות ככה בכל יום מחדש.
זה פחד שאנשים מבחוץ לא יכולים להבין.
אבל פה בדיוק נמצא הניצחון שלי.
מי שמכיר אותי יודע שהכאב הזה לא עוצר אותי
הבלונים, היצירה, החיוכים שלכם כשאתם נכנסים לחנות ורואים את האומנות שלי,
זה החמצן שלי. לקרוא את הפרגונים והמחמאות שלכם גורם לי לאושר
יש ימים שלקום מהמיטה מרגיש כמו לטפס על הר אבל אני קמה וממשיכה בכל הכוח לרגש,
ליצור ולעצב לכם עולמות של בלונים ומארזים
אני בוחרת בחיים ובוחרת ביצירה כל יום מחדש.
שום דבר לא יעצור את האומנות והאהבה שלי למקצוע שזכיתי להיות בו...
אני לא כותבת את זה כדי שתחלקו לי רחמים.
אני משתפת כדי להזכיר לכם להיות טובים.
יש המון אנשים שנראים חזקים מבחוץ ומנהלים מלחמות עולם מבפנים.
אל תשפטו.
לפעמים האדם שמולכם לא סתם מתפקד,
הוא נלחם בשיניים (החדשות שלי 😁)
כדי להמשיך לבחור בחיים.
שלכם תמיד
סיסקו
