06/07/2024
בר שדה שנמצא בלחימה כמעט ללא הפסקה מאז השבת ההיא, עם דברים היוצאים מן הלב:
אני מתגעגע לעצמי.
השתנתי, נכבתי, העצב התגבר על השמחת חיים שלי ומרגיש לי שהתקלקלתי. אני רואה את זה בעיניים שלי וזה כואב לי. לא בחרתי במלחמה הזאת אבל לא מצטער על זה, זכיתי.
הייתי מוכן לעשות הכל באותו היום כדי להחזיר עוד ילד, אשה, אזרח ולא לחזור בעצמי.
לא הייתי מוכן לקבל את מה שהעיניים ראו, זה פגע בי ועם הזמן ריסק אותי. רק רציתי לנקום ולדאוג שהם יצטערו - וכך היה.
איבדתי המון במלחמה הזאת.
חברים, חברות, לוחמים, בן דוד, מפקד אגדי, זה רע זה קשה וזה כואב אבל את זה אעבור ואצא עוד יותר חזק וטוב, לעצמי ולסביבה שלי והזמן יעשה את שלו.
אני לא מחפש רחמים, אני גם לא גיבור, פשוט אנחנו עדיין כאן נלחמים, לא יצאנו לפגרה/ הפסקה/ חופש גדול למרות שאני כבר באמת עייף ופצוע.
אז לכל האחראיים שם ובלי שום קשר לשמאל ולימין, תקחו את עצמכם בידיים ותחזירו לעצמכם קצת ערכים אמיתיים, כנים וטובים, תדברו במלוא הכבוד ובשיא האכפתיות. תדאגו לעשות הכללל כדי להחזיר את יקירהם הביתה בדרך צבאית או מדינית אבל פשוט תדברו,תתייחסו ותסבירו ועד שזה לא קורה תשכחו מהחופש שלכם. זאת אכפתיות, זאת יהדות וזאת אחדות. לצערי כרגע אתם לא בכיוון.
