17/05/2026
מתי בפעם האחרונה אכלתם מזון פראי? מחר (שני 18.5) במפגש האחרון בסדרת ״דברי ימי מטבח״ נגלה את המזונות שלא נכנעו לטכנולוגיה!
חוקרת האוכל רונית ורד (״הארץ״) תיקח אותנו בעקבות מזונות הבר המקומיים: מצמחים כמו זעתר, חובייזה ועכוב, דרך פטריות כמהין נדירות ועד לדגי הים התיכון.
נבדוק איך בעולם של חקלאות תעשייתית ופודטק, הפכו דווקא חומרי הגלם הפראיים האלה לנחשקים ביותר, ומה הם מלמדים אותנו על הקשר שאבד בין האדם לטבע.
☚ מחר, יום שני, 18/05, 20:00, הספרייה הלאומית בירושלים
פרטים נוספים וכרטיסים נמצאים בלינק בתגובות >>>
צמח אחד בלבד עמד בין הרובע היהודי לבין רעב ומוות, במהלך המצור על ירושלים. בזמן מלחמת השחרור התנהלו קרבות קשים בין הלגיון הירדני וההגנה, האצ"ל והלח"י בניסיונות להשתלט על ירושלים. במהלכם הלגיון הירדני עצר כל גישה לרובע היהודי ואף ניתק את אספקת המים.
הישוב היהודי מצא את עצמו במצוקה קשה, כאשר הקצבת המזון הגיעה, במקרה הטוב, פעמיים בשבוע באמצעות שיירות חמושות שהצליחו לספק לו כמויות קצובות של תפוחי אדמה, ביצים ובצלים. מייד הונהג צנע קפדני בין החומות, ורבבות בני אדם קיבלו מוצרים ספורים ומדודים, כדי לשרוד.
אבל האמא היהודייה לא תיתן לדבר פעוט כמו מלחמה לעמוד בדרכה למלא את השולחן בכל טוב.
מהר מאוד החלו הנצורים, ובעיקר הנצורות, למצוא דרכים יצירתיות להעשיר את התפריט שלהם, בעיקר באמצעות ליקוט. עשבים וצמחים שונים שמצויים בר בירושלים, הפכו למקור תזונתי יקר ומשמעותי לגיוון הארוחות בין החומות, ובראשם - החובייזה (או בשמה הרשמי, חלמית מצויה).
החובייזה היא עשב בר שניתן למצוא צומח פרא אפילו ברווח שבין המרצפות ברחובות ירושלים. היא בעלת מרקם שמזכיר עלי תרד, ולה פרי קטן. במהלך המצור על ירושלים היא שימשה כבסיס לקציצות, סלטים, ואפילו כמילוי לבורקסים.
במוזיאון הישוב הישן נשמרו מתכונים מימי המצור על ירושלים, בזמן מלחמת העצמאות, שבנותיהן של הנשים הנצורות תיעדו ותרמו למען הדורות הבאים. כך לדוגמה, תיעדה חנה לודמיר את קציצות החובייזה של אמה, חיה בלה פלדמן:
חלטו את עלי החובייזה. קצצו, הוסיפו ביצה, 2 כפות קמח, תבלינים ומעט שמן.
ערבבו היטב עד לקבלת עיסה חלקה.
לבבו לביבות וטגנו.
בסיר נפרד הרתיחו מיץ לימון,מים, מלח ,שום ופלפל.
בשלו את הלביבות במשך כרבע שעה ברוטב הלימון.
זיכרון הקולינריה המאולתרת של ימי המצור בתש"ח קיבל עם השנים מעמד כמעט מיתולוגי , עדות לחוסן, מסירות ואהבה דרך אוכל, גם כאשר מסביב יהום הסער. עד כדי כך שכאשר נעשה ניסיון לעצב טקס ותפריט ברוח ליל הסדר לרגל יום העצמאות, שנים בודדות לאחר הקמת המדינה, זכתה החובייזה למנה משל עצמה.
הליקוט, פרקטיקה קולינרית ששימשה את האנושות עוד מהתקופה בה היינו ציידים ולקטות זוכה בימנו לפנים חדשות. מצד אחד היא מתקשרת לזכרונות של צורת חיים פשוטה יותר וקרובה לטבע, ומצד שני היא זוכה בשנים האחרונות לפריחה ומתגבשת כטרנד פופולרי גם במעמד הביניים, בתור תחביב וחיבור מחודש לטעמים ומקורות מזון מקומיים וטבעיים.
ביום שני ב' בסיוון, 18 במאי, יתקיים המפגש החמישי והאחרון לעונה זאת של "דברי ימי מטבח" ובו תיקח אותנו רונית ורד, עיתונאית וחוקרת אוכל, אל הקולינריה של הטבע הפראי. נתמקד באנשים שמבקשים לחדש את הקשר עם הטבע ולשוב לייצר מזון בשיטות מסורתיות. יחד נצלול אל חומרי הגלם המקומיים, הזעתר, הפטריות, הדגה, הטעמים והריחות, ששום מוצר ששרד מסע של חודשים במכולה בלב הים, לא יכול לשחזר.
קישור לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים תוכלו למצוא בתגובה הראשונה.
***
בתמונה, אדם בחיפוש פחים בזמן המצור על ירושלים. צילום: משה מרלין לוין, מתוך אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
