07/10/2025
לא יאמן שעברו שנתיים כבר... 07/10 היום שהזמן לא מצליח לרפא והלב עדיין זוכר.
את הבוקר ההוא שהתחיל ב06:29 לא נשכח לעולם.
את הזוועה, את האובדן ואת הדממה שאחריה.
אלפים וביניהם מאות חיילים ושוטרים שהקריבו את חייהם כדי להגן על כולנו, אזרחים תמימים שנרצחו רק כי היו כאן, בארץ שלנו, בבית שלהם.
ולכל אחד מהם יש שם, פנים, סיפור.
אסור לנו לתת לזיכרון שלהם להיעלם.
הכאב הזה הוא לא רק שלנו.
הוא של עם שלם שעדיין מתאחד סביב הפצע הפתוח.
שמתעקש לזכור, גם כשקל יותר לשכוח.
ובתוך כל זה, יש גם תקווה.
תקווה לימים של אור,
לתחושת ביטחון אמיתית,
ולשובם של מי שעדיין לא חזרו, בעזרת השם, במהרה.
כי הזיכרון שלנו הוא לא רק על מה שאיבדנו,
הוא גם על מי שאנחנו.
עם שממשיך לקום, להתחזק,
ולאהוב את החיים, למרות הכול.
עם ישראל חי 🇮🇱
