01/27/2026
27 בינואר. יום השואה הבינלאומי.
היום שבו שערי הגיהנום באושוויץ נפתחו, והעולם נאלץ להביט פנימה. המקום שהפך לסמל של הבלתי נתפס: "שואת היהודים".
עמדתי שם, במסע שלי לפולין ב-2014, וניסיתי להבין. אבל האמת היא שאין דרך להבין את הגודל. את המספר הבלתי נתפס של קהילות שלמות, עולמות מלאים, שנמחקו והפכו לאפר.
אני זוכר את הקור.
הקור הזה שמספרים עליו בסיפורים... הרגשתי אותו בכל עצם בגוף.
אבל אז היכתה בי ההכרה:
אני הייתי לבוש חם.
אני לא הייתי רעב.
ממני לא נלקח דבר.
לא נלקח הכבוד שלי, לא הרכוש, ולא האנשים שאני אוהב הכי בעולם. השם שלי נשאר שלי. העולם שלי לא התפורר לי מול העיניים.
עמדתי שם, על האדמה שהייתה עבור מאות אלפים מבני העם שלי השער האחרון. תחנת רכבת גדולה, עצומה, בלי פסים שממשיכים הלאה. תחנה סופית לכמות בלתי נתפסת של בני אדם.
יהודים.
היום, יותר מתמיד, הזיכרון הזה הוא לא רק דף בהיסטוריה. הוא צוואה חיה!
חובתנו לזכור, לשמור, ובעיקר – לחיות כאן יחד באחווה. להעביר את הלפיד הזה הלאה, כדי שגם כשיילכו לעולמם אחרוני השורדים, העולם לא יוכל לעצום עיניים!
לנצח נזכור!
לעולם לא עוד. 🕯️
Netanel Tevel
